החלטה בתיק רע"א 19680-05-13

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ח' קיציס), לפיה נדחתה בקשת המבקשת להורות על התליית ו/או עיכוב הליכים המתנהלים לפניו, עד להכרעת בית המשפט המחוזי מרכז, בתביעת המבקשת המתבררת לפני כב' הנשיאה ה' גרסטל.

2. רקע ההחלטה ובקשה זו הינו תובענה כספית בסדר דין מקוצר שהוגשה על ידי  המשיב 1 ביום 10.1.10 נגד המבקשת ומר שמואל קדמי, שעניינה יתרות חוב הקיימות לזכותו של המשיב בחשבון הנתבעים בגין משיכות כספיות ואי החזר הלוואה.  ביום 19.12.11 הגישה המבקשת כתב הגנה והודעת צד ג' כנגד מר שמואל קדמי, וכן כתב תביעה שכנגד כנגד המשיב ומר קדמי, שעניינו " פיצוי בגין נזקיה, כפי שנגרמו ו/או שייגרמו לה, באופן כללי, על רקע אופן ניהולו הפושע והרשלני של חשבון הבנק שהיה רשום על שמה ועל שם הנתבע מס' 2 בבנק". (ס' ב' לפרק ההקדמה).

3. במקביל לתובענה המתנהלת בבית המשפט קמא, הגישה המבקשת כתב תביעה כנגד ששה נתבעים בתוכם המשיב (נתבע 4)  בבית משפט זה, ובו תובעת היא כסעד עיקרי  " מתן פסק דין הצהרתי לפיו יוצהר כי "הסכם  המכר שנחתם ביום 26.2.09 , בין התובעת לבין הנתבע מס' 1, הינו בטל ומבוטל, כתוצאה מהפרתו היסודית על ידי הנתבע מס' 1 (אלירן סיימון - י.ש), בין היתר, על רקע העדר תשלום מלוא התמורה על פי הסכם המכר..." (ס' 124 לכתב התביעה המתוקן מיום 6.10.11, וכן ר' ס' 186 לכתב התביעה המתוקן בשנית מיום 25.10.12).

4. ביום 4.3.13 הגישה המבקשת בקשתה לבית המשפט קמא, לעשות שימוש בסמכותו עפ"י ס' 153 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, או בסמכותו הטבועה, ולהורות על התליית או עיכוב הליכים, זאת בשל הליך תלוי ועומד נושא התובענה בבית המשפט המחוזי.

5. בהחלטתו מיום 9.4.13, לא מצא לנכון בית המשפט קמא לעכב את ההליכים, זאת בשל העובדה כי תביעת המשיב הוגשה לפני תביעת המבקשת ובשל העובדה כי השאלות הנדונות בפני בית המשפט המחוזי עוסקות בשאלת ביטול המכר ואינן משליכות באופן ישיר על ההליך שלפניו.

החלטה זו היא נושא הבקשה שלפני.

6. תמצית טיעוני המבקשת היא, כי התביעה בבית המשפט המחוזי היא התביעה העיקרית, בעוד ההליך התלוי ועומד לפני בית משפט השלום משני במהותו לה. בשני ההליכים המתנהלים במקביל בין הצדדים, קיימת עילה זהה (במובנה הרחב), שעניינה פעילות פסולה ונפסדת ומעשים חמורים שנעשו בחשבון הבנק ע"י צדדים שלישיים בלתי מורשים, שהופעלו על ידי נוכל בשם בועז קדמי מאחורי גבה של המבקשת ובשיתוף פעולה מד מי מעובדי הבנק. לטענת המבקשת, עומדות לדיון למעשה שאלות הנובעות מאותו "אירוע" של פתיחת חשבון הבנק, צדדים שלישיים בלתי מורשים המבצעים פעילות תרמיתית בחשבון ועל שתי הערכאות לבררן במקביל כבסיס להכרעתן בשני ההליכים. בנסיבות אלה של מסכת עובדתית זהה, וזהות במרכז הכובד של העילות, אין להפריד בין נושאי הסכסוך, הפרדה שהיא לטענת המבקשת מלאכותית ובלתי יעילה, מסרבלת את הדיון ומכבידה על בתי המשפט ובעלי הדין, כמו גם עלולה להביא לפסיקות סותרות.

על כן מבקשת המבקשת להורות לבית המשפט קמא לעכב את המשך ניהול ההליך התלוי ועומד לפניו, וזאת עד להכרעת בית המשפט המחוזי בתיק המתנהל לפניו.

במסגרת בקשתה המציאה גם המבקשת דו"ח ביקורת פנימי שנערך על ידי המשיב וכן מסמכי חקירה משטרתית שנערכה בנדון.

7. תגובת המשיב נתבקשה ונתקבלה ובה מתנגד הוא למבוקש. לטענת המשיב, לא עומדת המבקשת בתנאים הנדרשים לעיכוב ההליך, הן בכך שלא שכנעה כי המשך התביעה יגרום לה עוול, והן בשל העובדה כי קבלת בקשתה גורמת עוול דווקא למשיב. לגופו של עניין טוען המשיב, כי בתובענה המתנהלת בבית המשפט המחוזי הינו בעל דין שולי בלבד, לא היה צד להסכם המכר והמבקשת עירבה אותו בסכסוך באופן מלאכותי ומאולץ, תוך שאינו קשור לסכסוך כלל. בכל מקרה, אין בהכרעה בתובענה המתנהלת בבית המשפט המחוזי, כדי לייתר את הדיון בתובענה המתנהלת בבית משפט השלום.

8. מקובלת עלי העמדה כי קיום שני הליכים מקבילים, העוסקים באותו סכסוך בפני שתי ערכאות שונות, אינו רצוי ואינו יעיל, הן מבחינה מערכתית והן מבחינת בעלי הדין ועלול אף להוביל להכרעות סותרות. עם זאת ולאחר עיון בבקשה ובתגובות לה על נספחיהן, לרבות החומר החסוי הנוגע לדו"ח הביקורת הפנימית ומסמכי תיק המשטרה שהונחו לפני, וכן בתיק בית המשפט קמא ובתיק בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי אין זה המצב בענייננו, ולא מצאתי איפוא לנכון להיעתר לבקשה.

9. ראשית, עיון בשני התיקים מלמד כי המדובר בשני הליכים שונים שאינם מייתרים לכאורה זה את זה. המדובר בעילות נפרדות, בסעדים נפרדים ובצדדים שונים. אף השאלות העומדות לדיון אינן חופפות בהכרח, למעט אולי בשוליהן, באופן שאין בו כדי להשפיע הדדית ולהצדיק עיכוב ההליך. המשמעות היחידה של עיכוב ההליכים הינה ניהול ההליך אחד אחרי השני תחת ניהולם במקביל, הא ותו לא. בבית המשפט המחוזי עומדת לדיון שאלת תוקפו של הסכם המכר שבין המבקשת לנתבע אחר שאינו צד לתביעת בית משפט השלום. למשיב אין כל קשר להסכם זה. הוא לא היה חלק מכריתתו, חתימתו או ביצועו. הקשר היחיד, אם בכלל קיים כזה, הוא הפקדת שיק ע"ס 142,000 ש"ח מתוך כספי התמורה לחשבון. נושא זה יתברר ממילא במסגרת בירור התביעה בבית המשפט קמא. בנסיבות אלה, אין בעיכוב ההליך כדי לייעל את הדיון ולא שוכנעתי כלל ועיקר, כי בתום הדיון בתביעת בית המשפט המחוזי, אכן לא יהיה עוד צורך בתביעה בבית משפט השלום.

10. זאת ועוד, בכל הנוגע לתביעת בית המשפט המחוזי, בין אם תתקבל תביעת המבקשת ובין אם תדחה, ממילא לא עומדת לדיון שאלת חבותה של המבקשת למשיב בגין החובות שנוצרו בחשבונה, ועל כן ממילא לא יווצר השתק פלוגתא בין הצדדים בנקודה זו.

11. דומה שאף המבקשת עצמה מודעת לשוני המהותי שבין התביעות ולהעדר הקשר בינהן. בתובענת המבקשת אשר הוגשה לבית המשפט קמא ביום 19.12.11 מציינת המבקשת במפורש כי "תביעה זו המוגשת כיום לבית משפט נכבד זה, אין עילותיה חופפות כלל וכלל לעילות התביעה שנתבעו מי מהנתבעים במסגרת התביעה במחוזי" (ס' ב' לפרק ההקדמה - עמ' 2 לתביעה).

12. שנית, יש לזכור כי החלטת בית משפט קמא, היא החלטה דיונית, ואין צורך לומר כי ערכאת הערעור נוטה בדרך כלל שלא להתערב בה, אלא במקרים חריגים שענייננו אינו אחד מהם. בעניין זה הנוגע לאופן ניהול ההליך, נהנית ככלל הערכאה המבררת משיקול דעת רחב, תוך שבשיגרה נמנעת ערכאת הערעור מלהתערב, אלא במצבים חריגים, בעיקר כשנתונה הזכות לערעור על החלטת הבינים במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי. כפי שציין המשנה לנשיאה, כב' השופט א' ריבלין ברע"א 7219/11 הפניקס חברה לביטוח נ' בויראת נעים (11.6.2012), הרי שהחלטת הביניים אינה אלא אבן-דרך, לפעמים אחת מיני רבות, במסלול הבירור של התובענה. על פי רוב, רק עם מתן פסק הדין הסופי מתבהרת התמונה בכללותה, שאז נבלעות החלטות הביניים כולן אל קרבו של פסק הדין, וביד בעלי הדין נתונה הזכות לערער עליו כמקשה. בנסיבות אלה, הן הצורך למנוע פיצול בלתי נסבל של המשפט בערכאה המבררת, הן העומס הכבד המוטל ממילא על ערכאות הערעור, מצדיקים כי במקרים רבים יידחה הדיון בערעור על החלטת הביניים לעת שלאחר תום המשפט.

אמנם קיים לכלל זה חריג, לפיו תתערב הערכאה הערעורית בהליך ביניים, לו יגרם נזק של ממש בהיוותרותה של ההחלטה על כנה, ולאחר מתן פסק הדין הסופי לא תוכל הערכאה הערעורית להפעיל ביקורת שיפוטית אפקטיבית ולהשפיע בדיעבד, ככל שיהא בכך צורך, על אותה מציאות שיצרה ההחלטה האמורה. חריג זה מופיע בהוראות סעיף 41 לחוק בתי המשפט [נמ] תשמ"ד - 1984, והרציונל שבבסיסו פורט בין היתר על ידי  כב' השופט א' ריבלין בהחלטה שהוזכרה לעיל.

בענייננו לא ניתן לומר כי זה המצב וכי קיים חשש לנזק כאמור. 

13. בנסיבות אלה היוותרות ההחלטה על כנה והימשכות ההליך, אין בה כדי לגרום נזק או עיוות דין בלתי הפיך. אין בהחלטת בית המשפט נשוא בקשה זו כדי לשנות מצבה של המבקשת לרעה, ודאי לא באופן בלתי הפיך, ובכל מקרה, יוכל הדבר תמיד לבוא לידי תיקון על ידי ערכאת הערעור, אם וכאשר יהיה צורך בדבר לאחר מתן פסק הדין.

14.  במכלול האמור, לא מצאתי מקום איפוא כל הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.  הבקשה נדחית.